שיחה בעשרה משפטים עם הפעוט, ונבואה קטנה בסוף :)
—————————————————————-
הפעוט מגיע בזחילה לסלון, ומחייך
—————————————————————-
- שלום סער
- אָי
- מה שלומך?
- בֶּשֶדֶה
- רוצה לאכול?
- אֶיְבַּיַה
- מה אתה רוצה? אבטיח או יוגורט?
- אָטִישָה
———————————————————-
אמא של הפעוט נמסה
———————————————————-
- סער, אתה כזה מתוק, מה יהיה?
- טוֹ
עוד אחד לפרויקט הכתיבה הקבוצתי של אח"י דקר
שסער יזהר ממני, כי כשאני אראה אותו אני אכווצ'ץ אותו!
אלוהים שישמור. איזו מתיקות.
מתה על האיביה.
(:
תגובה מאת: דרורית | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:08
הוא רגיל לזה :)
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:14
סער אתה פשוט מקסים
תגובה מאת: אילן | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:22
מעניין מה הוא יגיד על כל המחמאות האלה כאן עוד עשר שנים. אפילו פחות… (-:
תגובה מאת: סתיו | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:30
הלוואי והשיחות שלנו היו כל כך בהירות וישירות.
למה אנחנו מאבדים את זה???
חיבוק ונישוק ענק לפעוט
תגובה מאת: נינה | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:40
חמוד לאללה.
תגובה מאת: ימימה | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:42
איך ש'אני אוהב את הקטנטן הזה. הוא כמו חתול קטן ומתוק. בטח שאת ככה נמסה. מי לא?
(((-:
תגובה מאת: פצ'קוש | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 15:46
גם לאמא שלך… :)
תגובה מאת: ח ל י | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 19:34
אלוהים, תעצור את הזמן! (כי מתישהו הם מתחילים לדבר רגיל…).
תגובה מאת: יוסי | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 20:38
איזה מותק!
ואהבתי את שורת המחץ הנבואית.
מה שחסר בבלוגים שאינם בישראבלוג, זה הפרצופונים הנלווים. חסר לי פה מאד הפרצופון המחייך של ישראבלוג. אז הנה, במקומו, ואני מקווה שהוא לא יתהפך בדרך:
:)
תגובה מאת: עדה | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 20:42
אילן – תודה בשם כוכב הבית :)
סתיו – תודה. בעיה: הילד לא כל כך אוהב מתוק :)
נינה – העברתי ישירות אליו:)
ימימה – תודה :)
פצ'קוש מתוקי – סילווסטר (חתול הבית) מוסר שהוא לא סגור על כך שהיית אוהב אותו מקרוב, כי הוא למשל, לא תמיד יש לו עצבים לקטנצ'יק. בעיקר כשסער נותן לו ליטוף (מה שסער קורא "טישוף"), וזה יוצא קצת כמו כאפה כזו. אני חייבת לציין שסילווסטר סבלני וסובלני אליו, ומקסימום הולך כשנמאס לו. אבל בד"כ הכל טוב. סער, לעומת זאת, מגיל שלושה חודשים בערך מעריץ את סילווסטר, ובהמשך גם כל חתול אחר שהוא רואה, אמיתי או מצוייר, גם אם אף אחד לא שם לב שיש חתול אי שם בפינה של הציור.
והנה לינק לפוסט על סילווסטר:
http://www.notes.co.il/michal/31380.asp
מנטה – תודה רבה :) שמחתי.
אלמוני/ת – תודה. 'אטישה' זה אבטיח. האפשרות השניה היא 'גוגו', כלומר יוגורט :)
פירוש נוסף שם: איביה = אין בעיה. וזה מתאים לכל מה שמציעים לסער והוא מסכים.
חלי – תודה :) אכן לקחתי (לאחר שנמסתי אי שם במרק המהביל ששרר בחוץ).
יוסי – זה כל כך נכון, התחושה הזו. כמו להחזיק קרח ביום שרב. אממה? – ככל שהם גדלים הם מפתיעים ומדהימים יותר – זה הקסם. שמעתי שהכוון עשוי להתהפך בגיל ההתבגרות, אגב, אבל עדיין לא התנסיתי :)
אבל אתה יודע מה? – זה נכון. הצלילים האלו של המילים הקטנות שהן ליד השפה הבוגרת, עם הקול התינוקי הזה – אין כמותם. זה מדהים ובלתי ניתן לחיקוי. רק חיוך (למי שהספיק להקליט).
עדה – תודה, ולא התהפך לך החיוך :)
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 26 ביולי 2007 | בשעה: 22:06
שיש לי כבר שלושה חברים אצלך: את, סער וסילווסטר.
ושנית כל – תגידי לסילווסטר שזה בסדר. ככה זה תינוקים. גם תינוקים שלנו שורטים ונושכים בלי כוונה כשהם מתלהבים ומשחקים.
ואנ'נורא שמח שסער אוהב אותנו. תני לו ליקוק גדול על הלחי ממני.
תגובה מאת: פצ'קוש | פורסם ביום: 27 ביולי 2007 | בשעה: 13:36
:))
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 27 ביולי 2007 | בשעה: 17:38