1#
השריד היחיד שנשאר מהשיעולים הצפופים והקושי הרציני בנשימה (הייתי חולה ביג טיים) הוא הצטננות קלה. אני עכשיו רק מצוננת, ומשתעלת ממש טיפה. לאופניים חזרתי בינתיים באופן חלקי בלבד – יום כן יום לא. החלק שלא חסר לי מאוד. אני מקפידה לעשות את זה הדרגתי (כל עוד אני לא נושמת חלק לגמרי), ומקווה לחזור כמה שיותר מהר לרכיבה על בסיס יומי, והכי טוב בבוקר (זה לא שיש כאן ממש חורף או משהו..)

בינתיים, שלשום בצהריים (כן, אני יודעת שזה נראה כמו פריווילגיות של עצמאים, וזה אכן כך לפרקים, אבל כדאי לזכור גם את שעות העבודה שלי בלילה, לפני שמקנאים..) היתה רכיבה מופלאה. הגעתי לים ולא יכולתי לראות אותו כי שנינו – הים ואני – היינו בתוך ענן. לא ידעתי מראש שיהיה ערפל שכזה, ולפני שהגעתי אליו היה נראה כאילו אזור החוף מלא עשן או משהו. כשרכבתי פנימה, והאויר היה פתאום צונן ורענן, חשבתי שמעניין יהיה לראות את הים ככה. זה לא יצא אל הפועל, כאמור – לא ראו ים בכלל.

שאר הנוף היה מכוסה חלקית ואקראית - היתה רכיבה נעימה ביותר.

2#
ותראו את הסרטון הנפלא הזה – מי קונה אופני פעלולים בסיבוב הבא?
:)

הרכיבה האחרונה שלי היתה ביום שני, וגם היא היתה בעייתית. אני עם משהו שדומה לברונכיט, אבל הוא לא ברונכיט. הוא גם לא מתנהג כמו התקף אסטמה, ואפילו לא חשבתי לשאוף וונטולין.

כל קנה נשימה שלי שורף. פשוט שורף. כבר שבוע כמעט. קשה לי מאוד לנשום. זה התחיל ביום ראשון, ועדיין לא עבר.

בשבת האחרונה רצתי בטיילת של תל ברוך דרומה עד לרידינג ובחזרה פעמיים. הטיילת מאפשרת כרגע להגיע עד לאזור הארובה ממש. האוויר בכל האזור שמתקרב לרידינג רעיל, אין לי שום ספק. הוא מריח ממשהו שדומה לגפרית ועוד ריחות לא ברורים ולא טובים. זה לא מקום אידיאלי לריצה, זה ברור, הגם שהוא ליד הים.
לנשום מלוא הריאות במהלך פעילות אירובית מאומצת את האוויר הזה בוודאי לא מוסיף בריאות, אבל לא חשבתי על זה במהלך הריצה. אני קושרת את הצריבה שלי בקנה הנשימה עם מה ששאפתי ביום שבת שם, בנשימות מלאות ויותר.

בינתיים אני יודעת ששתיה חמה מחמירה את הצריבה (השורפת ממילא), ושתיה קרה, ממש עם קוביות קרח בפנים, מקלה מאוד.
אז חזרתי לקפה קר מאוד באמצע החורף, ואני ממתינה שהכל יעבור ואוכל לחזור לרכוב (ובכלל, לבצע פעילות אירובית כלשהי).

אני מרגישה די נכה עכשיו.