שלוש הרכיבות האחרונות (היום, אתמול וביום שלפני כן) היו הטובות ביותר בתקופה האחרונה. אתמול עדכנתי את הזמנים שלי (שברתי שיא אישי :), והיום הצלחתי לשמור על ההישג.

השיפור הוא בדקה אחת, וההגשה היא שהרכיבה מוצלחת הרבה יותר מכך. אין לי דרך להסביר את זה.
זה כיף, ולא ברור לי אם בשל עצם הידיעה שקיצרתי זמנים, או בזכות הרכיבה עצמה, שהיתה מוצלחת במיוחד. בכל מקרה, מפליאה אותי התאוותנות: מהיום אני כבר מתאמצת כדי להגיע אל קיצור הזמנים הבא. תכונה אנושית משונה, מרגיזה ואולי אף מעידה על חינוך לקוי. כך או כך: זה מה יש.

מזג האויר מחייך לרוכבים, וחבל להפסיד ימי רכיבה. מחר כנראה שזה יקרה לי בכל זאת, אלא אם אחליט לחזור לרכיבות בבוקר המאוד מוקדם (מה שלא יקרה כנראה כל עוד חורף כאן), וחבל לי מאוד, אבל כמו שנהוג לומר כשהדברים לא יוצאים כמו שרוצים (ואז להירגע עאלק) – הכל לטובה. אולי.

———

פסי גומי פנימיים שהוחדרו אל הגלגלים כדי להגן מפני קוצים שמקפידים להינעץ בהם בשיטיות מפליאה מתגלים כיעילים מאוד (!) אם כי נותנים תחושה של בלימת זעזועים מופחתת.