למה להתאמץ כל כך?
רכיבת יום חמישי היתה מפרכת. הנסיון לשמר את הזמן החדש במשולב עם רוח צפונית מתמידה היו הגורמים העיקריים לכך. נדרשו שני הגורמים, כי ללא הרוח היה נפלא וגם ללא העיקשות / תאוותנות הזו, הרוח לא היתה מעיקה כל כך.
המאמץ היה עילאי. היו רגעים ברכיבה הזו שהיו סבל טהור. סיימתי אחרי 58 דקות – שלוש דקות יותר מהזמן המיטבי שלי, ובלי כוחות בכלל.
לשאלה למה התאמצתי כל כך, דוקא בתנאים עוינים, אין לי תשובה. לפחות לא אחת מחמיאה :)
השרירים שלי, למחרת, כאבו באופן יוצא דופן, ולא יצאתי לרכוב. היום (שבת) רצתי, כדי לגוון. 30 דקות. היה נפלא.
ברביעי אמורים להגיע גשמים, ואני מקווה לנצל את הזמן עד אליהם.
רכיבה על אופניים זה ספורט אירובי. ברכיבה מול הרוח הפעלת המון כוח וחרגת מהתחום האירובי ולכן השרירים כאבו. במקרה הזה היתי ממליץ על שחרור ארוך מהרגיל וגם תרגילי מתיחות ביום שאחרי. בזמן הרכיבה נסי להשתמש בהילוכים נמוכים יותר, לסובב את הרגליים יותר בפחות מאמץ. בשלב הבא אמליץ לך על מד דופק, מד סיבובי פדלים. ומי יודע אולי נראה אותך גומעת מרחקים עם הגדולים
תגובה מאת: חנן | פורסם ביום: 27 בדצמבר 2009 | בשעה: 09:28
היי חנן – תודה על ההסבר המפורט. אני חושבת שאני חורגת מהתחום האירובי גם בשגרה – הדיכוטומיה אינה חד משמעית, לפחות אצלי, מאחר ואני רוכבת על זמן. המאמץ ברכיבה מול הרוח היה גבוה מהרגיל, בעיקר כי ניסיתי לעמוד בזמנים הרגילים. יוצא שעבדתי בעומס גבוה במיוחד.
לא יורדת בהילוכים בדיוק מהסיבה של הקניית אפשרות מאמץ לשריר. חלק מהמטרה היא להשתמש באופניים כמכשיר כושר לכל דבר, בנוסף להנאה הבסיסית שאני יכולה להפיק מרכיבה בחוץ.
ההילוכים הם תמיד מעל לאמצע, לקראת הגבוהים ביותר. גם בעליות.
בעבר נהגתי להתעמל עם מד דופק, וכרגע הוא נראה לי די מיותר. על אופניים יש לי נסיון לא רב (במיוחד יחסית אליך) של כשנתיים ומשהו, לא רציף, אבל בספורט וכושר (מתחומים אחרים) אני עוסקת ברציפות למעלה מעשרים שנה.
כשאני מתעמלת עד זוב כאב אני יודעת למה אני עושה את זה, ואני גם יודעת בדיוק איך ארגיש למחרת, ובכ"ז :)
לפעם הבאה אזכור את תרגילי המתיחות שאחרי וגם ביום המחרת. זו המלצה חשובה (!) תודה :)
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 29 בדצמבר 2009 | בשעה: 08:44