הרכיבה האחרונה שלי היתה ביום שני, וגם היא היתה בעייתית. אני עם משהו שדומה לברונכיט, אבל הוא לא ברונכיט. הוא גם לא מתנהג כמו התקף אסטמה, ואפילו לא חשבתי לשאוף וונטולין.

כל קנה נשימה שלי שורף. פשוט שורף. כבר שבוע כמעט. קשה לי מאוד לנשום. זה התחיל ביום ראשון, ועדיין לא עבר.

בשבת האחרונה רצתי בטיילת של תל ברוך דרומה עד לרידינג ובחזרה פעמיים. הטיילת מאפשרת כרגע להגיע עד לאזור הארובה ממש. האוויר בכל האזור שמתקרב לרידינג רעיל, אין לי שום ספק. הוא מריח ממשהו שדומה לגפרית ועוד ריחות לא ברורים ולא טובים. זה לא מקום אידיאלי לריצה, זה ברור, הגם שהוא ליד הים.
לנשום מלוא הריאות במהלך פעילות אירובית מאומצת את האוויר הזה בוודאי לא מוסיף בריאות, אבל לא חשבתי על זה במהלך הריצה. אני קושרת את הצריבה שלי בקנה הנשימה עם מה ששאפתי ביום שבת שם, בנשימות מלאות ויותר.

בינתיים אני יודעת ששתיה חמה מחמירה את הצריבה (השורפת ממילא), ושתיה קרה, ממש עם קוביות קרח בפנים, מקלה מאוד.
אז חזרתי לקפה קר מאוד באמצע החורף, ואני ממתינה שהכל יעבור ואוכל לחזור לרכוב (ובכלל, לבצע פעילות אירובית כלשהי).

אני מרגישה די נכה עכשיו.