מבוכה של ילדה
טוב, זה מביך, ואין דרך נעימה להגיד את זה, מלבד לזרוק את זה מהר: אתמול נפלתי מהאופניים.
הגעתי לקצה מסלול, לפני פניית פרסה בחזרה, ומתוך התלהבות הנסיעה או משהו אחר שאין לי איך לקרוא לו, לא האטתי מספיק. אם תוסיפו לכך את העובדה שהאספלט היה רטוב אחרי הגשם, תמצאו אותי מנסה לעצור את הנפילה ולא מצליחה.
נחבלתי (לא רציני) בברך, ומצאתי את עצמי ישובה על האספלט הרטוב, מחבקת את הרגל כמו מפגרת לכמה שניות, ומקווה שאף אחד לא רואה אותי עכשיו.
שתי רוכבות חביבות בנות כ 60 שעקפתי קודם ושהגיעו מאחורי שאלו אם הכל בסדר ואני מלמלתי שכן, מחייכת כמו אהבלה. הן שאלו אותי אם החלקתי ואני עניתי 'סיבוב' (מאוד תקשורתית יצאתי, אני יודעת), עליתי בחזרה על 2 הגלגלים ועפתי משם.
האנדורפינים שוב היו לצידי, ולא הרגשתי כמעט כלום עד סוף הרכיבה.
כשהגעתי הביתה הבנתי שגם נתפס לי שריר (כנראה בנסיון העילג לבלום את ההימרחות על האספלט). אבל גם זה לא היה רציני.
All in all, יצאתי היום לרכוב שוב - סיימתי אחרי 56 דקות. הייתי שמחה לחדש לעצמי ולסיים בדקה אחת פחות (רצונות קטנים), אבל זה יקח כנראה עוד קצת זמן..
ליפול זו חלק מהחוויה. אגב גם ליפול צריך לדעת.
אני אגלה לך סוד. אפילו רוכב מקצועי כמוני עם 15 שעות רכיבה שבועיות לפעמים (ורק לפעמים) נופל.
אם תבקשי יפה אתרום לך כמה עצות שימושיות….
תגובה מאת: HananHarel | פורסם ביום: 5 בדצמבר 2009 | בשעה: 09:42
Please do: אשמח ללמוד, אז הנה: מבקשת יפה :)
ותודה על האמפתיה..
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 5 בדצמבר 2009 | בשעה: 10:16
אאוץ'. אני מזמין אותך לרכב בהרי ירושלים. העליות כאן לא מאפשרות יותר מ6 קמש ובקצב הזה אי אפשר ליפול :)
אם כי הירידות אחר כך….
בזהירות הה ?
תגובה מאת: אהרן | פורסם ביום: 5 בדצמבר 2009 | בשעה: 23:28
:) תודה על ההזמנה!
מה זה הגשם הזה ששמעתי הרגע? שיט!
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 5 בדצמבר 2009 | בשעה: 23:52
זה בכלל לא ביג דיל ליפול מהאופניים. גם רוכבים מאד מנוסים נופלים לפעמים, בגלל משהו טיפשי שהם או מישהו אחר עשה. זה הופך מביך יותר עם הזמן אבל גם נדיר יותר, תודה לאל.
תגובה מאת: שוקי | פורסם ביום: 6 בדצמבר 2009 | בשעה: 00:57
טוב עצות שימושיות : המבט קדימה. העניים צריכות להסתכל לאן ששת רוצה להגיע. המבט קדימה תורם ליציבה.
רוכבים מתחילים נוטים להטיל את משקל גופם על הידיים שאוחזות בכידון וכך נוצר מצב שהכידון שהוא חלק נע נשאר לא יציב. חוץ מזה שההתנהגות הזו יוצרת לחץ על כפות הידיים שחיש קל מטפסת לכתפיים ומשם לאללה יוסטור. הישעני מעט לאחור והשתמשי בידיים רק על מנת להזיז קלות את הכידון. שימי לב שגם לגוף יש חשיבות בהיגוי האופניים.
ולבסוף נפילות של שיווי משקל קורות בעיקר כשהרוכב מאבד את הביטחון ופשוט מפיל את עצמו. זכרי שכל עוד את מתגלגלת אין סיבה שתפלי. את נופלת שאת מפסיקה להאמין שתישארי יציבה על האופניים.
עד כאן פינתנו להיום. למרות שרכיבת אופניים היא מעשית (אני אחרי בוקר של 90 ק"מ) צאי לפארק ורכבי (אם תבקשי יפה…)
תגובה מאת: חנן הראל | פורסם ביום: 6 בדצמבר 2009 | בשעה: 14:54
שוקי – אני סופרת שלוש נפילות שלי מהאופניים מאז ומעולם. הראשונה בכתה בית. באשמתי לגמרי. זיגזגתי, למרות שאמרו לי שלא.. היא היתה איומה ונפצעתי די רציני, בפנים (אין צלקות, למרות שהיתה נפיחות למשך שנים). כתבתי על זה פעם, אני חושבת ברשימות, בעקבות הנפילה השניה שלי, שלא היתה נוראית בכלל.
שלושתן היו די מביכות (אם כי השניה, שהיתה לגמרי באשמת מישהו אחר, היתה מביכה פחות). אני חושבת שהמבוכה היא גם עניין אישיותי, מה שלא מעיד עלי גדולות ונצורות, אבל שיהיה.. :)
חנן – הרבה תודה! – ההתחלה עם המבט, זה כמו במחול – בקפיצות ובסיבובים למשל. שמירת הפוקוס במבט חשובה מאוד.
אני חושבת שהשענות קלה אחורנית אכן היתה עוזרת לי הפעם. הרבה תודה.
ו 90 ק"מ בבוקר אחד זה שאפו רציני מבחינתי!
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 7 בדצמבר 2009 | בשעה: 12:18