שמש נצחית
כידוע אצלנו, גם הגשמים העמוסים ביותר מתנדפים כאילו לא היו עם בוא השמש. נותרת שלולית בוצית פה ושם, אבל מעבר לכך, מי יודע ששלשום נפלו כאן כל כך הרבה מים?
הרכיבה היום היתה בצהריים מחוייכים במיוחד. חוגגים לאמצעית יום הולדת בערב, וזהו יום של הכנות ושבת ביתית כזו, עם יציאה לשמש ולאויר, כמתחייב.
ליד הבית אי אפשר לדעת כלום, והכל באמת היה רגוע. את הבלם הקדמי שלא תיפקד ברכיבה הקודמת תיקנתי בעצמי והייתי גאה מאוד. ליד החוף אבל, עם סיום קטע החימום הכמעט קבוע, אפשר היה לראות שהים כל כך סוער שהוא חום ממש, למרות שמי התכלת המקומיים שביקשו להשתקף בו.
הרכיבה ה'מאומצת' שבאה בהמשך היתה דוקא קלה, אבל רק בכיוון אחד. לא היו לי ספקות שאני מלווה ברוח גבית מפרגנת במיוחד, וגם עשבי הבר שנטו בחזקה לכיוון שאליו נסעתי, והבטיחו לי שבכיוון ההפוך יִקַרְעוּ לי השרירים ממאמץ לא גרמו לי למחוק את החיוך הפנימי.
חיוך שמופיע באמצע הרכיבה נשאר בדרך כלל עד סופה.
היה קליל במחצית המרחק וקשה רצח במחצית השניה. אין שום מכשיר כושר (מכשיר ריצה, אופני כושר או crosstrainer) שיכול לספק את הכיף שמגיע מרכיבה בחוץ.
חבל שאני לא רוכבת כשגשום מאוד.
מזל שהשמש נצחית.
ואני כבר שבוע וחצי לא זזתי….
איך חוזרים ????
תגובה מאת: אהרן | פורסם ביום: 20 בדצמבר 2009 | בשעה: 16:10
קשה. קשה מאוד.. – גם אצלי לא מדהים – קשה לי מאוד עם ההקפאה של הבוקר ואני דוחפת את הרכיבות לשעות אחרות. הרבה יותר פשוט כשזה לפני תחילת היום. מקווה לחזור להשכמות בהקדם (אם כי מניחה שזה יחזור רק עם סוף החורף).
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 21 בדצמבר 2009 | בשעה: 08:51